ביטוח תלמידים מכסה את כל סוגי החבלות והפגיעות: החלקה, נפילה, תאונת אופניים, נפילה מגובה, פגיעה מבעל חיים, פגיעה ממתקן שעשועים, פציעה ממכשול או מפגע, פציעה מזכוכית או מחפץ חד, פגיעה ממעשה קונדס, בתקיפה, בקטטה, תקיפה מינית, אונס, או ביצוע מעשה מגונה, פציעה ממכשיר או מוצר פגום טביעה, כוויה, חבלה, שאיפת חומר מסוכן, בליעת רעל, חדירת גוף זר, או חלילה מוות.

הנה כמה דוגמאות למקרים ופיצויים:

ילד בן 6 פוצה בסכום של37,600 אלף שקל לאחר ששבר יד בזמן שהחליק על סקטים. ילד בן 11 שנפצע במתקן שעשועים בסופרלנד, פוצה ב- 63 אלף שקל. בן 9 שנתקל במכשול וסובב את רגלו, פוצה ב-33 אלף שקל. ילדה פוצתה בסכום של 48 אלף שקל לאחר שנכוותה ממים רותחים. נער נפל מסוס שבר את ידו פוצה ב-84,000 שקל. והרשימה עוד ארוכה.

למה ההורים לא יודעים על הביטוח?

הבעיה העיקרית בנושא היא שחברות הביטוח לא מיידעות את ההורים בדבר זכויות ילדיהם שנפצעו. התוצאה היא שגם אם יש להורה ידיעה כללית על קיום הביטוח, הנטייה היא לחשוב שהוא קשור לנזק שנגרם בבית הספר או בגן בלבד, שכן גביית התשלום עבור הפוליסה נעשית באמצעות בית הספר בתחילת שנת הלימודים במסגרת אגרת החינוך.

מה קורה אם עבר זמן רב מהפגיעה?

לביטוח קיימת תקופת התיישנות קצרה של 3 שנים בלבד (במקום 7 שנים בדרך כלל), המתחילה בגיל 18 ומסתיימת בגיל 21. כך שאדם שעבר את גיל 21 מאבד את זכותו לתבוע.

הפיצוי על הפגיעה אינו מותנה בהוכחת רשלנות ודי בעצם התאונה כדי להביא לידי זכאות לקבלת התשלום לפי הפוליסה, גם כשאין גורם אחראי או בתאונה עצמית למשל, אם הילד עצמו או הוריו גרמו לנזק שלא במתכוון.

על פי החוק, יש חובה לערוך ביטוח תאונות אישיות לתלמידים וילדים שחוק חינוך חובה חל עליהם. היינו מגילאי גן 3 עד גיל 18. הביטוח נעשה על ידי חברות ביטוח והפרמיה נגבית מההורים בתחילת כל שנת לימודים על ידי הרשות המקומית. ההורים משלמים, אך לא מודעים לזכויות ילדיהם, לא תובעים ולא מקבלים את שמגיע להם כחוק!!! זאת ועוד תאונת תלמיד מעמידה בפני הנפגע זכאות לפיצוי ביטוחי וכן נזיקי. כך קיימת זכאות לנפגע לתבוע את חברת הביטוח ובנוסף, את הגורם האחראי לתאונה, אם קיים, באופן שיבטיח לתלמיד פיצוי מקסימאלי לנזקיו.