ראש הנזק "כאב וסבל"

הזכות לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (חוק הפלת"ד)

מאת: עו"ד רונן לפיד ועו"ד אפרים בנדר

אנשים שנפגעו בתאונות דרכים זכאים לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (חוק הפלת"ד). תשלום הפיצויים נעשה באמצעות חברת הביטוח שהנהג מבוטח בה, ובמקרה שלא ניתן לקבל פיצוי מחברת הביטוח (למשל: תאונת "פגע וברח") הוקם על פי החוק תאגיד ציבורי בשם "קרנית" שמטרתו לפצות נפגעי תאונות דרכים במקרים אלה.

תנאי חוק הפלת"ד הם רבים ומורכבים. באופן כללי זכאים נפגעי תאונות דרכים לפיצויים על הפסדי השתכרות, אובדן כושר השתכרות, הוצאות מיוחדות הנובעות מהפגיעה בהם הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי ונסיעות, וכן פיצויים על כאב וסבל.

בשיטת המשפט הישראלי, כאשר מדובר בתאונת דרכים הפיצוי על ראש הנזק של "כאב וסבל" מחושב לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976 בהתאם לנוסחה הכוללת ימי אשפוז, גיל ואחוזי נכות רפואית. לעומת זאת, כאשר מדובר בתאונות מסוג אחר כמו תאונות עבודה, נפילה ברחוב, רשלנות רפואית וכדו' הפיצוי נקבע לפי קריטריונים גמישים יותר.

בענין כימות ראש הנזק של כאב וסבל בתאונה שאינה מוגדרת כתאונת דרכים כתב כב' השופט חשין בע"א 70/52 גרוסמן נ' רוט: "ואשר לשאלת ההערכה של דמי הנזק בשל הכאב והסבל: האמת ניתנת להיאמר כי אם לצורך קביעת דמי הנזק אשר בראשי נזיקין כלליים אחרים עומדים לרשותו של בית המשפט לפחות חומר סטטיסטי מקובץ או מוכח וראיות של ממש הלקוחות מתוך עבודתו היומיומית של הניזק, הנה בחישוב דמי הנזק בראש נזיקין כללי זה הפרוץ מרובה על העומד והניחוש על המוחש. כיצד זה אפשר להעריך במדוייק או אפילו בקירוב בכסף או בשווה כסף את הכאב והסבל או את הצער והבושה של אדם שנקטעה ידו או רגלו, או שמהלך על רגליו והדאגה מכרסמת את ליבו כי ימיו ספורים עלי אדמות?..."

המשנה במסכת בבא קמא פרק ח' משנה א' מפרטת: "החובל בחברו חייב עליו משום חמשה דברים: בנזק בצער ברפוי בשבת (הפסדי השתכרות) ובבשת (הבושה שנגרמה לו עקב הפגיעה)... צער ... אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול מצטער כך"

כאשר הכאב והסבל כרוכים גם בנכות צמיתה שנגרמה לנפגע, שיטת החישוב היא שונה, שכן הערכה כמה היה הניזק מוכן לקבל כדי לסבול את הצער הכרוך בפגיעה אינה משקפת בצורה מהימנה את ערכו של הנזק שכן הערכה כזו תכלול בהכרח גם את הערך הכלכלי של הנכות עצמה, שאותו אמור המזיק לשלם במסגרת ראש הנזק של "נזק", לפיכך, על פי הסבר התלמוד במסכת בבא קמא (פרק החובל) יש להעריך את ראש הנזק "צער" באמצעות הערכת הסכום שאדם שהמלכות גזרה לקטוע את ידו מוכן לשלם תמורת סם משכך כאב שימנע ממנו את הסבל שבקטיעת היד בסייף.

כדי למנוע אי הבנות נדגיש שמדובר כאן בתקופה שבה עם ישראל היה תחת השלטון הרומי, והמלכות הכוונה לשלטון הרומי. אין שום לגיטימציה לעונשים מסוגים כאלה בדיני ישראל.

הרמב"ם בהלכות חובל ומזיק פרק ב' הלכה ט' מוסיף גורם נוסף שיש לקחת בחשבון בחישוב הצער: "כמה הוא הצער, הכל לפי הניזק, יש אדם שהוא רך וענוג ביותר ובעל ממון ואילו נתנו לו ממון הרבה לא היה מצטער מעט ויש אדם שהוא עמל וחזק ועני ומפני זוז אחד מצטער צער הרבה, ועל פי הדברים האלה אומדין ופוסקין הצער" כלומר לפי שיטת הרמב"ם יש להתחשב גם בחוסנו הגופני והנפשי של הניזק ומצבו הכלכלי.

הרא"ש – רבי אשר בן יחיאל (1250-1327) חולק על הרמב"ם מאחר שלהערכתו אדם סביר לעולם לא יהיה מוכן לקבל כסף כדי לסבול ולכן הוא קובע שלשם הערכת שוויו הכלכלי של הצער יש להעריך את הסכום שאדם היה מוכן לשלם על מנת למנוע ממנו את הסבל.

מלשון הפוסקים משמע שיש להעריך את שוויו הכלכלי של הצער הסובייקטיבי שסבל ממנו הניזוק, כך גם עולה מהלכת הרמב"ם הנזכרת שיש לקחת בחשבון את אופיו וחוסנו של הניזק.

התלמוד הבבלי במסכת בבא קמא דף פה עמוד א' מדבר על פיצוי של "דמים יתירים" ומסבירים המפרשים כאשר מדובר על "צער שיש בו רושם" משלם המזיק יותר מאשר על צער שאין בו רושם, לפי שהניזק מתגנה יותר מחמת הרושם. במילים אחרות, כאשר מדובר בפגיעה אסתטית כמו צלקת, זכאי הניזק להגדלת הפיצוי עבור כאב וסבל.

ההלכה הכירה גם על נזק נפשי שנגרם כתוצאה מפגיעה בגוף הניזוק. התורה פירטה את ראש הנזק של הצער שנדרש אנס לשלם. יש גם ראש נזק מסוג "בושת".

לסיכום, לפי המשפט העברי הפרמטרים שהצגנו הם רק חלק מהתמונה המלאה. גם סבל שאינו כרוך כלל בקיומה של נכות קבועה הוא בר פיצוי, יתר על כן, בחישוב השווי הכלכלי של הסבל יש לקחת בחשבון גם את הפגיעה האסתטית שנגרמה לניזק. יש להתחשב בפרמטרים של אחוזי הנכות, הגיל ותקופת האשפוז במסגרת הערכת עוצמתו של הצער.

כאשר בתי המשפט בישראל דנים בראש הנזק של כאב וסבל של נפגעי תאונות דרכים הם אינם רשאים לבחון את פרטי הכאב והסבל האינדיבידואליים של הנפגע, ועליהם לקבוע את גובה הפיצוי על רכיב זה בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים על פי המדדים שנקבעו באותם תקנות. מדדים אלה מבוססים על אחוזי הנכות, מספר ימי האשפוז וגילו של הנפגע. כאשר מדובר על נפגעים אחרים, בתי המשפט מחפשים את הדרך בה ניתן יהיה לתת פיצוי הולם לניזוק.

הכותבים:

עו"ד רונן לפיד, סא"ל במיל. בעל משרד עו"ד בכרמיאל, עוסק בדיני נזיקין.

עו"ד אפרים בנדר, עוסק בדיני נזיקין ובמשפט עברי.