ועדת גורן – ההיבט המוסרי

אי שוויון בין חיילים - ועדת גורן והמלצותיה

מאת: עו"ד רונן לפיד, עו"ד אפרים בנדר

ועדת גורן הוקמה בחודש נובמבר 2009 ע"י ממשלת ישראל במטרה לקבוע קריטריונים אשר בעזרתם תוכל הממשלה לקצץ קיצוץ משמעותי בתקציב אגף השיקום במשרד הביטחון.

נכון להיום, חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959 [להלן: "חוק הנכים "או "החוק"] קובע כי חייל בשירות סדיר, מילואים וקבע, וכן שוטרים, שב"כ, שירות בתי הסוהר, ומשמר הכנסת, יחול עליהם חוק הנכים על פי התנאים שנקבעו בו. כל מחלה או חבלה שאירעה תוך כדי ועקב השירות הבטחוני מזכה את הנפגע לבקש הכרה כנכה צה"ל. (סעיף 1 לחוק הנכים).

במילים אחרות: החוק אינו מבדיל בין שירות חובה, שירות מילואים פעיל, לבין שירות קבע. בהתקיים התנאים (הכלל לא פשוטים) שנקבעו בחוק, זכאי הנפגע, שסיכן את חייו למען ביטחון המדינה, ונותר נכה, כתוצאה מתרומתו למען ביטחוננו - לתגמולים שנקבעו בחוק.

חוק הנכים קובע כי על הנפגע להוכיח קשר סיבתי בין הנכות לשירות הצבאי, כאשר הנכות צריכה להיות "תוך כדי ועקב השירות" כלומר במהלך השירות בכוחות הביטחון השונים (צה"ל, שב"כ, משטרה, שב"ס, משמר הכנסת) וכן עקב אותו שירות, ורק במידה ועלה בידיו להוכיח זאת, הוא זכאי לתגמולים.

ולמען הסר ספק, לאחר שאותו חייל נפגע בשירותו הצבאי, ונותר נכה, עומד הוא בפני קרב חדש, ועליו לעבור בדרך חתחתים מפותלת, ועדות שונות, בדיקות שונות, ובמקרים רבים עליו לשכור שירותיו של עו"ד, ולשלם עבור חוות דעת רפואיות עד שהוא מקבל את המגיע לו על פי החוק.

אך כאן, בסוגיה זו נכנס לתמונה משרד האוצר ואגף השיקום. היינו מצפים שעם הקידמה, וחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יבואו ויקלו על אותם אנשים שאנו חייבים להם תודה, כאשר פקד אותם אסון והם נפגעו במהלך שירותם למען כולנו – אך מתברר למרבה הצער שההיפך הוא הנכון.

הסוגיה שמעסיקה את משרד האוצר ומשרד השיקום הוא המצב הקיים שחוק הנכים אינו מבדיל בין שירות חובה, שירות מילואים פעיל ושירות קבע. טענתם היא שאנשי הקבע נחשבים עובדים, ולכן אין הם זכאים להיות מוכרים כנכי צה"ל.

המלצת ועדת גורן היא שחיילים בצבא קבע יהיו מוכרים על פי ההנחיה החדשה כאשר היעד הוא לקבל לטיפולו של אגף השיקום את אנשי צבא הקבע אשר לגביהם ייקבע כי החבלה או המחלה ייחודיים לשירות הצבאי, ואין להם מקבילה בחיים האזרחיים. אנשי צבא קבע אשר לא יעמדו ב"רף" החדש, יופנו למוסד לביטוח לאומי.

בפועל, הוועדה ממליצה כי מלבד התנאים הנדרשים כיום לצורך הכרה בזכאות, בנוגע לחיילי הקבע, יתווסף לחוק תנאי שלפיו תנאי השירות שהביאו לפגיעה יהיו בעלי מאפיינים "יחודיים ומיוחדים" לעומת תנאים נפוצים בחיים האזרחיים.

בהמלצות של ועדת גורן יש עוולות מוסריות רבות וקשות, וזאת בנוסף לליקויים המוסריים שקיימים נכון להיום. מדינת ישראל שוכחת את לוחמיה הפגועים. מאות אם לא אלפים של נכים מהשירות הצבאי / בטחוני עדיין לא זכו להכרה, בגלל הדרך הקשה והמסורבלת שעליהם לעבור עד ש"יזכו" להכרה הנכספת, כפי שהוזכר על קצה המזלג לעיל, דווקא היום כשהאיומים סביבנו מתגברים, ואחוז המשרתים הולך וקטן, מחליטה ממשלת ישראל לאמץ את המלצות ועדת גורן במלואן!

לא נוכל במאמר זה להתייחס לכל ההיבטים המוסריים (או יותר נכון: האי- מוסריים) שבהמלצות ועדת גורן, ובהחלטת ממשלת ישראל לאמץ אותן. אנחנו נתייחס רק לנקודה אחת: אי השוויון שנוצר בין חיילים.

המלצות ועדת גורן יוצרות למעשה אבחנה מאד לא מוצדקת בין חיילי חובה ומילואים, שימשיכו להיות זכאים לתחולת חוק הנכים, לבין חיילים בשירות קבע, שלא יהיו זכאים להיות מוכרים כנכי צה"ל, אלא בהתקיים תנאים מיוחדים.

נוסף לכך, תהיה הפרדה בין נכים שונים ששירתו בצבא קבע: יהיו נכים "סוג א'" שהם אנשי צבא קבע שנקבע לגביהם שהחבלה או המחלה ייחודיים לשירות הצבאי, ואין להם מקבילה בחיים האזרחיים, לבין נכים "סוג ב'" שלא עומדים בקריטריון הזה.

עמדת ההלכה:

שמואל א פרק ל

(כא) וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת הָעָם וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם:
(כב) וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ:
(כג) וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ:
(כד) וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ:
(כה) וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

העיקרון שקובע דוד המלך, הוא שאין לעשות אפליה בין חיילים. חלקו של החייל "היורד במלחמה" זהה לחלקו של החייל "היושב על הכלים". "יחדיו יחלוקו".

ההיבט הציבורי:

"מלחמת החירות של צבא ההגנה לישראל לא היתה כולה זרועה נחת, ניצחונות וכיבושים. היה גם צד שני למטבע. שולם מחיר יקר. נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו. אך החללים הם רק חלק מהאבדות. רבים נשארו, לשמחתנו בחיים, אך גם הם שילמו מחיר יקר – איבר מן החי" (דברי ראש הממשלה בן גוריון בדברי הכנסת 2 (תש"ט) 1572).

כך הציג דוד בן גוריון, כראש ממשלת ישראל את חוק הנכים. דברים אלו שימשו מאז ומעולם את הבסיס למעמדו המוסרי של צה"ל כצבא העם. הערך היסודי והבסיסי ביותר, שמדינת ישראל אינה שוכחת את לוחמיה הפגועים ומלווה אותם – עומד כעת בסימן שאלה.

מי הם למעשה אנשי הקבע, שאמורים להיפגע מאותה החלטה אומללה שממשלת ישראל אמורה לקבל? אנשי צבא הקבע הם למעשה ובפועל המפקדים של הצבא, בדרגות השונות ובתפקידים השונים הקיימים במערך הכוחות של צה"ל. מטבע הדברים, המפקדים הם אלה שהולכים בראש, להיות מפקד משמעותו להיחשף הרבה יותר לכל הסכנות.

ועדת גורן יוצרת הדרה של חיילים. חיילים שנפגעו כתוצאה משירות צבאי, משרד הביטחון ידרג אותם מי יקבל טיפול רפואי מסוג אחד, ומי יקבל טיפול רפואי מסוג אחר.

ספק רב עד כמה יביאו המלצות הועדה לחיסכון. הועדה כאמור ממליצה כי מלבד התנאים הנדרשים כיום לצורך הכרה בזכאות, בנוגע לחיילי הקבע, יתווסף לחוק תנאי שלפיו תנאי השירות שהביאו לפגיעה יהיו בעלי מאפיינים "יחודיים ומיוחדים" לעומת תנאים נפוצים בחיים האזרחיים. אם עד היום ההתנהלות של אלה שנפגעו בשירות היתה קשה, הרי שאם ההמלצות השגויות יהפכו לחקיקה, תהיה ההתנהלות קשה הרבה יותר: ציבור גדול יותר של נפגעים יאלץ לפנות לעורכי דין, כמות ההתדיינויות בבתי המשפט תגדל באופן משמעותי. ובסופו של יום, אותם אנשי קבע שיועברו לידי הביטוח הלאומי, לאחר הליכים משפטיים ארוכים, מסורבלים ויקרים, הרי גם שם יצטרכו לפצותם, וגם הביטוח הלאומי ניזון מתקציב מדינת ישראל.

לא מדובר על טיעון כלכלי מבוסס ומעוגן. מדובר על שינוי הסדר שקיים ועומד מקום המדינה, ואשר עלול לגרום לנזק ביטחוני למדינה ולפגיעה במוטיבציה של המשרתים. ה"חסכון" התקציבי מוטל בספק, ותחת מתן כיסוי מלא למשרתים, יהיה צורך לממן הליכים משפטיים ובירוקרטיים מסורבלים ומיותרים.

המבחן של "יחודיות ומיוחדות" אינו מבחן מדוייק, וגבולותיו אינם ברורים. הדבר עלול להוביל לאי בהירות ומחלוקות באשר לתחולת החוק במקרים שונים.

יפים לענייננו דברים של השופט חשין בפסק הדין בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נגד אורית אביאן פדי נו(5), 732, שנימוקיו ניתנו ביום 5.8.02:

" אשר לחוק הנכים, בהם חוק התגמולים, גישת בית המשפט היא, מאז ומקדם, כי יש לפרשם ברוחב- לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עימו. חוקים אלה ייעודם הוא להיטיב עם הנכה- ובעניינינו עם נכי צה"ל- להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם, ועל דרך זה יפורשו וייחלו." (דנ"א אביאן פסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט חשין)"

ככלל, גישת הועדה היא שדין אנשי הקבע כדין עובדים במקומות עבודה אזרחיים, ולפיכך עליהם למצות את זכויותיהם במסגרת הביטוח הלאומי.

חיילי צה"ל בכלל ואנשי צבא הקבע בפרט, הם גוף דומם ומדמם. לאנשי צבא הקבע אין ארגון עובדים, ואין אף מקום עבודה אזרחי שבו היו כל כך הרבה נפגעים כמו בצה"ל. ומי אמור להגן על הסקטור הפגיע והדומם הזה??

זאת ועוד, עובד במקום עבודה אזרחי, שנקבעה לו נכות מעבודה, יכול, בנוסף, להגיש תביעה אזרחית נגד מעבידו בהתאם לפקודת הנזיקין. כך למשל, אם עובד נפגע בשמיעתו, הוא יכול להגיש תביעה ולהעלות טענות שהוא נחשף לרעש מזיק, ו/או שלא סופקו לו אמצעי מיגון מתאימים.

במצב החוקי כיום, אנשי הקבע אינם יכולים להגיש תביעה בנזיקין כנגד צה"ל, והם יכולים לתבוע אך ורק לפי חוק הנכים. ועדת גורן מעוניינת לשלול מחיילי הקבע גם "פריווילגיה" זו.

נוצר כאן מצב אבסורדי: שני חיילים שמשרתים יחד, אשר נפגעו באותו אירוע במסגרת שירותם הצבאי, יקבלו טיפול שונה לחלוטין, ועל בסיס חוקי שונה: האחד על פי חוק הנכים דרך אגף השיקום במשרד הביטחון, והאחר באמצעות המוסד לביטוח לאומי – כי על פי השקפת ועדת גורן, דינו של איש הקבע כדין אזרח מהשורה. אך לא די בזאת, חייל צבא הקבע יהיה מופלה לרעה פעם נוספת, כי בעת מצוקה לא יהיה ארגון עובדים חזק שיתמוך בו, ואף הדרך להגיש תביעת נזיקין כנגד המעביד חסומה בפניו.

הנזק העתידי יהיה כבד מאד לכל מה שקשור לאנשי הקבע. מדובר פה על עמוד השדרה של צה"ל שייפגע. אימוץ המלצות ועדת גורן עלול להביא לפגיעה קשה בזכויות המשרתים בצה"ל, במוטיבציה שלהם, ובמחוייבותם לצה"ל. גם אם פגיעה זו תביא לחסכון כספי מסוים, מחירה האמיתי יהיה כבד מאד. הפגיעה הקשה ביותר תהיה בסולידריות של צה"ל, כאשר רואים בחלק נכבד מאד מהחיילים "שהם לא חלק מאיתנו" זו תפישת עולם מעוותת ומסוכנת.

הכותבים:

עו"ד רונן לפיד, סא"ל במיל. בעל משרד עו"ד בכרמיאל, מתמחה בדיני נזיקין.

עו"ד אפרים בנדר, מתמחה בדיני נזיקין ובמשפט עברי.